…
אהבתם את הסדרה?
הסיפור
ליברפול, 1860. ג'יימס אונידין, קפיטן בן עשרים ושמונה בלי הון ובלי ייחוס, רוצה ספינה משלו. הדרך היחידה שלו אליה עוברת בנישואין לאן וובסטר — בתו הרווקה של בעל הסקונר "שרלוט רודס", אישה מבוגרת ממנו בשנתיים שהוא אינו אוהב. הוא מציע לה עסקה, והיא מקבלת. כך נולד קו אונידין. מכאן ואילך הסדרה עוקבת אחרי עלייתה של חברת ספנות אחת לאורך עשרים ושש שנה, ועושה משהו שסדרות תקופה נדירות מעזות לעשות: היא מתייחסת למסחר ברצינות. חוזי הובלה, ביטוח ימי, שביתות מלחים, מעבר מִמפרש לקיטור שמייתר צי שלם — אלה לא רקע לעלילה, הם העלילה. מסביב לג'יימס נעים אחיו רוברט, בעל חנות זהיר שמלווה לו כסף ומתחרט; אחותו אליזבת, שמשלמת את מחיר השאפתנות המשפחתית; והקפיטן ביינס, איש הים הנאמן שמפליג בכל 91 הפרקים. וברקע — הים, הספינות האמיתיות, והנעימה של חצ'טוריאן שהפכה את הפתיח לאחד המוכרים בטלוויזיה.
הידעת?
- הנעימה שפותחת כל פרק אינה מוזיקה מקורית לסדרה אלא קטע מבלט: "אדג'יו של ספרטקוס ופריגיה" מתוך "ספרטקוס" של אראם חצ'טוריאן. הבחירה הזאת הפכה יצירה סובייטית מ-1954 לאחד הפתיחים המזוהים ביותר עם הטלוויזיה הבריטית.
- הסקונר "שרלוט רודס", שנראה בסדרה לאורך שנים, היה ספינה אמיתית ולא תפאורה. היא הועלתה באש במעשה הצתה בהולנד באוקטובר 1979 — עוד לפני שהסדרה הספיקה להסתיים.
- ג'יימס ואן אונידין היו נשואים גם מחוץ למסך, אבל רק הרבה אחרי הסדרה: פיטר גילמור ואן סטאליבראס נישאו ב-1987, שבע שנים אחרי שהסדרה ירדה, ונשארו יחד עד מותו ב-2013.
- הסדרה רצה תשע שנים אבל הפיקה רק 91 פרקים — בין שמונה לחמישה־עשר פרקים לעונה, בקצב בריטי שאין לו דבר עם 25 הפרקים בשנה של הרשתות האמריקאיות. זו גם הסיבה שאפשר היה להפליג בספינות אמיתיות ולצלם בים.
- בניגוד כמעט לכל דרמת תקופה אחרת, העלילה המרכזית כאן היא מסחר: חוזי הובלה, ביטוח ימי והמעבר מספינות מפרש לספינות קיטור. הסדרה מתעדת בדיוק את העשורים שבהם הקיטור הרג את עידן המפרש.
שתפו
זיכרונות מהספה
צפיתם בסדרה? ספרו לכולם רגע שנחרט לכם בזיכרון —
ההתחברות חד-פעמית ומיועדת למניעת ספאם — לא נשלח לכם כלום
השחקנים
יודעים משהו על קו אונידין שחסר כאן?
שנה שגויה, שחקן שלא רשום, פתיח שלא נפתח — או זיכרון מהצפייה בארץ. כותבים בשורה אחת, ואני קורא הכול.
ספרו ליבלי הרשמה, בלי התחברות — פשוט כותבים
